Il libro della luce: נתיבים מוזהבים בדיפטיכון כהה

קריאה ביקורתית

Il libro della luce בנוי כדיפטיכון כהה. שני שדות כמעט מרובעים ניצבים זה לצד זה, ורצועה אנכית בהירה ודקה יחסית מפרידה ביניהם. על רקע חום המעמיק עד שחור נפרשת על פני השטח כולו רשת של קווים בגוני שמנת ואוכרה. הנתיבים מתעקלים, מתקרבים בצרורות מקבילים ומתפצלים סביב קשרים קטנים וצפופים יותר. הרשומה מציינת מידות של 70 × 50 סנטימטרים, אך אינה מציינת שנה או טכניקה. הכותרת שייכת לקטלוג הארכיון: רעיון הספר מכוון לשני דפים, ורעיון האור לניגוד הנראה לעין, בלי להעיד על טקסט או על ספר כחפץ.

הנתון החזותי הראשון הוא הבהירות היחסית של הקווים. אין מקור אור מתואר, ואי אפשר להסיק שנעשה שימוש במתכת. קווי המתאר הבהירים נראים כאילו הם נדלקים משום שהרקע כהה מהם בהרבה ומשום שכמה רכסים מחזירים אור בתצלום. החומר נראה מוגבה במקומות אחדים, בעיקר במקום שבו הנתיבים מצטופפים ומשאירים רווחים שחורים קטנים. האפקט מעורר תחושה מישושית, אך הרשומה אינה מאפשרת לקבוע תהליך עבודה מסוים. ההבדל בערכים הטונאליים הוא העיקר: הבהיר אינו ממלא את השדה אלא חוצה אותו; השחור נשאר גלוי ומבליט כל סטייה.

בצד שמאל שולטים מהלכים ארוכים, כמעט אופקיים, הנקטעים בקשרים ובהסתעפויות. רצועות אחדות עולות אל השוליים העליונים, אחרות נאספות במרכז ונפתחות שוב למטה. בלוח אין שורות אחידות כדף כתוב. העין עוקבת אחר קו, מאבדת אותו בהצטלבות ומוצאת קו אחר המשנה כיוון. הצפיפות גוברת במקומות מסוימים בחלק התחתון, ואילו במקומות אחרים הרקע הכהה מרחיב את ההפוגה. האחידות לכאורה של המרקם הצפוף מתפרקת מקרוב למקצבים מקומיים שאפשר לזהותם.

השדה הימני חוזר על אותה שפה של נתיבים בהירים אך משנה את עוצמתה. בחלק העליון עיקולים וזיגזגים נדחסים; במרכז חוצים את הלוח קווים פתוחים יותר; כלפי מטה ההסתבכויות נעשות שוב צפופות. התפר הבהיר במרכז אינו פועל רק כמפריד. הוא אנכי וסדיר יותר מן הנתיבים הנעים בשני החצאים, ולכן מאפשר להשוות ביניהם. הקווים נראים כמתקרבים אל שפתו ומתחילים מחדש מעבר לה, כאילו רציפות אפשרית אך תמיד נקטעת בחיתוך חומרי.

הפורמט האופקי מעודד ראייה בו בזמן של שני השדות. אולם אין סימטריה מושלמת: הקשרים אינם תואמים, וזוויות הצרורות ועוביים משתנים. השוליים החיצוניים אינם סדירים, ועקבות צבע מבצבצות על המצע הבהיר. מסגרת זו, שאינה גמורה באופן גאומטרי, מנוגדת לחלוקה המרכזית היציבה יותר. מרחוק היצירה נקראת כמסה זוהרת אחת המחולקת לשניים; מקרוב כל חצי מגלה התנהגות משלו. המבט נע בין אחדות להשוואה.

היבטים ביקורתיים

מטפורת הספר נשענת על החלוקה לשניים, אך שום סימן אינו יוצר מילים קריאות. מועיל יותר להתבונן באופן שבו היצירה ממחיזה את פעולת המעקב: קו מזמין להתקדם לאורכו, אחר כך נעלם בין קווים אחרים ודורש בחירה חדשה. הקריאה נעשית חוויה של המבט, לא פענוח של קוד חבוי. ״האור״ שבכותרת קורא בשם לעיקרון המאפשר את המסלול הזה. בלי הניגוד לרקע החום־שחור תאבד הרשת את ההיררכיה שלה; בלי האזורים הכהים שנותרו פתוחים יהפוך הבהיר למשטח חסר הבחנות.

ההשוואה עם Due scritture, שגם מידותיה 70 × 50 סנטימטרים ושגם שנתה אינה רשומה, מראה עד כמה חלוקה לשניים עשויה להשפיע אחרת. שם רווח לבן רחב מפריד בין שני לוחות חיוורים, והסימנים החומים נראים כמשיכות מבודדות או כקבוצות. כאן התפר צר ובהיר, הלוחות כהים והנתיבים הבהירים רציפים הרבה יותר. בשתי היצירות העין עוברת סף מרכזי, אך הראשונה מדגישה את ההפוגה בין שני משטחים והשנייה את המתח בין חיתוך לזרימה. דמיון המידות אינו מתעד סדר ביצוע.

Mappa e pelle מספקת השוואה הולמת נוספת: שני שדות במידות 70 × 50 סנטימטרים, הפרדה אנכית, קווי מתאר כהים הנראים מוגבהים וקווים גליים רבים. מנעד הצבעים שלה כולל אוכרה, סגול, ורוד ואפור, ורצף של רכיבים זקופים קוטע את הנתיבים באזורים המרכזיים. Il libro della luce מוותר כמעט לגמרי על הגיוון הצבעוני הזה ועל רכיבים שקל לבודד. תחושת האור נובעת בעיקר מן הרשת הבהירה על הרקע הכהה מאוד. ההשוואה מבליטה שתי כלכלות חזותיות שונות: מפה של שדות צבעוניים ומשטח שהניגוד הטונאלי שולט כמעט בכולו.

חזרת הנתיבים אינה מכנית. רוחב הקווים משתנה; אחדים נפסקים בבת אחת, אחרים מתפצלים לשני ענפים או נאספים לפקעות קטנות. אי־הסדירות הזאת נחוצה כדי שהעין תוכל לשוטט בשדה. אילו לכל רצועה היה אותו קצב, המשטח היה נעשה דגם בלי מוקדי תשומת לב. כאן הקשרים משמשים כתחנות והפתחים הכהים כהפוגות. הצופה יכול לעבור ממבט כולל לפרט ולגלות שאנרגיית הדיפטיכון מתחלקת באופן לא שווה, ולכן מבט מהיר אינו ממצה אותה.

ההשתקפויות בתצלום עשויות להזכיר זהב או אמייל, אך הרשומה אינה מאשרת אף אחד מן החומרים האלה. נכון לתאר את האפקט הזהוב ואת הממשות המדומה של הרכסים; לא יהיה נכון לציין טכניקה כעובדה. גם השנה וההקשר התערוכתי חסרים. הביוגרפיה של אוגוסטו אופו ממקמת את העבודה בתוך חקירה רחבה יותר של צורה וחומר, בלי לייחס לה תאריך או תוכנית איקונוגרפית. ההפניות ליצירות אחרות הן אפוא השוואות חזותיות, לא הוכחה לסדרה שנעשתה בסדר ידוע.

התפר המרכזי מעלה שאלה צורנית מדויקת: האם הוא מחבר או מפריד? הוא בהיר כמעט מכל השאר ומושך את העין, אך מונע מקווי שני החצאים להיות קו רציף אחד. הוא יכול להיראות כשדרת ספר רק בדרך האנלוגיה. מבחינה חומרית, בתמונה, זו קטיעה אנכית הבוחנת את הזרימה משני צדדיה. המתח בין רציפות לחיתוך אינו סתירה שיש לפתור: הוא נושא את הדיפטיכון כולו. כל נתיב נראה כמי שיכול לחצות את הגבול, ובה בעת תלוי בו כדי להיעשות קריא.

הערכה

Il libro della luce משכנעת משום שהיא הופכת מנעד צבעים מצומצם מאוד לשדה של הבדלים. הרקע הכהה אינו ריק פסיבי: הוא מבליט את עובי הנתיבים הבהירים, את קשריהם ואת סטיותיהם. התפר האנכי נותן למכלול מידה פשוטה וחזקה, ואילו שני החצאים מפריכים כל ציפייה לסימטריה מושלמת. אפשר לתפוס את הקומפוזיציה במבט אחד כדיפטיכון, ואז נדרש זמן כדי להתהלך בתוכה. שני קני המידה האלה של הקריאה הם איכותה המרכזית.

האפקט הזוהר אינו תלוי בהמחשה של מקור אור. הוא נוצר מן היחסים בין חום, שחור, שמנת ואוכרה ומן האופן השונה שבו קווי המתאר מגיבים בצילום. אף שהקווים רבים מאוד, הם אינם שווי ערך: אחדים מובילים אל המרכז, אחרים סוטים ממנו, ואחרים נעצרים בקשרים כהים. היצירה נושאת את צפיפותה בזכות השינויים האלה. כותרת הארכיון רומזת לספר, אך כוחה של העבודה נותר בתרגול הראייה, בצורך לחפש בכל פעם דרך חדשה.

במכלול הדיפטיכונים והמשטחים המסומנים של אופו, יצירה זו נבדלת בניגוד הכמעט מוחלט בין הנתיב לרקע. לעומת השדות החיוורים של Due scritture והצבעוניות של Mappa e pelle, היא מרכזת את המתח באור שהסימנים נראים כאילו הם אוצרים. היעדר שנה וטכניקה מחייב להימנע מטענות שמעבר לנתונים, אך אינו מגביל את ההערכה החזותית. היצירה שומרת על איזון נדיר בין סדר דו־חלקי לתנועה בלתי נדלית, המותיר את המבט פעיל גם לאחר שהמבנה הכללי הובן.