הכוח והמידה

הדיון באלגנטיות ביצירתו של Augusto Oppo דורש זהירות. המונח עלול בקלות להצטמצם לכדי שיפוט של טעם אישי. ביצירות, לעומת זאת, מה שנראה אלגנטי נדמה כנובע מאיכויות הניתנות לצפייה: מידתיות ביחסים, שליטה במשטח, איזון בין נוכחות להפוגה, ויכולת להכיל צבעים וסימנים אנרגטיים מבלי לנטרל אותם.

Oppo עשוי להשתמש באדומים עזים, כחולים רוויים, שחורים עמוקים, קווי מתאר מודגשים וצורות רחבות. ובכל זאת, העוצמה כמעט ואינה עולה בקנה אחד עם אגרסיביות. אלמנט דומיננטי מאוזן לעיתים קרובות על ידי מרווח, על ידי אזור שקט יותר, על ידי שינוי קנה מידה או על ידי יחס כרומטי המונע מהקומפוזיציה להפוך לנוקשה.

לפיכך, העדינות אינה תלויה בהכרח בצבעים חיוורים או בציור קליל. היא יכולה להיוולד דווקא מהאופן שבו מתח נשמר. גם כאשר הסימן נחרץ, הוא שומר לעיתים קרובות על איכות מבוקרת; גם כאשר הדמות מעוותת או מצומצמת לכדי צללית, היא אינה מאבדת בהכרח את נוכחותה.

היבט זה ניכר במיוחד ביחס לדמות האנושית. הסינתזה יכולה לגרוע פיזיונומיה ופרטים מבלי להפוך את הגוף לסכימה טהורה. לעיתים קרובות נותרת נוכחות תלויה, שברירית או שקטה. איננו יכולים לייחס לאמן כוונה פסיכולוגית שאינה מתועדת, אך אנו יכולים לתאר את האפקט הנוצר מבניית הדימוי.

אותה מידתיות חוצה את הצבע. העוצמה מאורגנת, לא רק מוצגת לראווה. מלא וריק, צפיפות ונשימה, גיאומטריה ואי-סדירות נותרים במתח. ניתן לחפש את האלגנטיות של Oppo בדיוק ביכולת הזו לא לפתור את הניגוד: עוצמה ועדינות דרים בכפיפה אחת.

זוהי רגישות המבדילה בין סינתזה לבין קרירות. הצמצום הצורני אינו מרוקן בהכרח את הדימוי; הוא יכול להפוך אותו למרוכז יותר. הקומפוזיציה מותירה מקום למבט ושומרת על איכות אינטימית גם כאשר הצבע עז או הסימן חזק.

״הכוח והמידה״ אינה הגדרה מוחלטת לסגנונו של Oppo, אלא מפתח לקריאה: התבוננות באופן שבו היצירה אוגרת אנרגיה, באופן שבו המחווה פוגשת את השליטה, ובאופן שבו הרגישות עולה לא למרות הניגוד, אלא דרכו.